החלטה בתיק ע"ר 5256-09-13

השופטת לאה גליקסמן :

1.     בפני בקשה לעיכוב ביצוע של החלטותיה של רשמת בית הדין, השופטת אביטל - רימון קפלן מיום 8.8.2013 ומיום 28.8.2013.

2.     הרקע לבקשה:

2.1. המשיבות עבדו במבקשת (להלן - החברה), ובבית הדין האזורי התבררו תביעותיהן לשכר עבודה, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות הנובעות מתקופת עבודתן במשיבה וסיומה.

2.2. בית הדין האזורי (תיקים מאוחדים דמ"ש 7115/08, דמ"ר 7116/08 ותע"א 1460/08; השופטת סיגל דוידוב - מוטולה ונציגי הציבור גב' ברכה זיגלמן ומר יוסי פרלמן) קיבל את התביעות.

2.3. ביום 9.12.12 הגישה החברה ערעור על פסק הדין (ע"ע 16482-12-12). 

2.4. בהחלטת הרשמת מיום 16.5.2013 נקבע כי יש לחייב את החברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבות בסך של 10,000 ש"ח, וזאת מטעמים אלה: החברה לא שילמה את סכום ההוצאות שחויבה לשלם בפסק דינו של בית הדין האזורי; בנסיבות של אי פירעון פסק הדין וההוצאות שנפסקו, מתעורר חשש ממשי לפיו המבקשת לא תפרע הוצאות שיושתו עליה בערכאת הערעור; באיזון בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותן של המשיבות לגבות את הוצאותיהן בהליך זה גוברת זכותן של המשיבות, ולכן במקרה זה יש הצדקה לחייב את המבקשת בהפסקת ערובה להבטחת הוצאות המשיבות בערעור.

2.5. בהחלטה מיום 4.8.2013  נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת מיום 16.5.2013. זאת, הן בשל כך שלא הובא "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת והן בשל כך שעל פני הדברים סיכויי הערעור אינם גבוהים.

2.6. בהחלטה מיום 8.8.2013 קבעה הרשמת כי "ניתנת ארכה אחרונה בהחלט להפקדת הערובה עד ליום 1.9.2013" . בהחלטה מיום 28.8.2013 נדחתה בקשת החברה להארכת מועד להפקדת ערובה.

2.7. החברה הגישה ערעור על החלטות הרשמת מיום 8.8.2103 ומיום 28.8.2013, ובמקביל הגישה בקשה לעיכוב ביצוען.

3.     החברה טענה בערעורה כי החלטות הרשמת קיצוניות, ומונעות את זכות הגישה של החברה לערכאות; מעמדה של חברה בעניין הפקדת ערובה הושווה למעמדו של בעל דין יחיד; בהתאם לפסיקה, אין לחייב תובע בהפקדת ערובה בשל היעדר יכולת כלכלית; אי פירעון הוצאות אינו שיקול לחייב בעל דין בהפקדת ערובה; סיכויי הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי גבוהים; יש להקצות לחברה זמן סביר להפקיד את הערובה, לנוכח העובדה שהדיון בערעור קבוע לחודש אוקטובר 2014, ויש אפשרות שבעוד מספר חודשים תוכל החברה להפקיד את הערובה. בבקשתה לעיכוב ביצוע חזרה החברה על טענותיה.

4.     לאחר בחינת טענות החברה אני קובעת כי דין הבקשה להידחות. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן.

5.     ההלכה הפסוקה קובעת כי הגשת ערעור אינה מעכבת כשלעצמה את מימוש פסק הדין [רע"א 6480/00 עיריית תל אביב יפו נ. בצלאל, ניתן ביום 19.11.2000]. עיכוב ביצועו של פסק דין הינו בגדר החריג לכלל, ועל מנת להצדיקו על המבקש לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים להצליח בערעור, ומאזן הנוחות - היינו כי אם יזכה בערעור יהא זה קשה או בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצוע מיידי יגרום לו נזק שאינו ניתן לתיקון [בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989)].

6.     שני התנאים לעיכוב ביצוע אינם מתקיימים במקרה הנדון, כמפורט להלן:

6.1. עיון בנימוקי הערעור מעלה כי חלק הארי של נימוקי הערעור אינו מתייחס להחלטות הרשמת מיום 8.8.2013 ומיום 28.8.2013, אלא להחלטת הרשמת מיום 16.5.2013, בה נקבע כי על החברה להפקיד ערובה. כאמור, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה זו נדחתה. לא ניתן, במסגרת הערעור על החלטות הרשמת בעניין הארכת המועד להפקדת ערובה לערער על ההחלטה מיום 16.5.2013, שהמועד לערער עליה חלף זה מכבר, וכאמור - לא ניתנה ארכה להגשת ערעור אליה. על פני הדברים, לנוכח העובדה כי החלטה בבקשה להפקדת ערובה ניתנה ביום 16.5.2013, הקביעה כי על החברה להפקיד את הערובה עד יום 1.9.2013, דהיינו לאחר פרק זמן של למעלה משבעה חודשים, סבירה בהחלט. לאור האמור, לא מתקיים התנאי הראשון - סיכויים טובים שהערעור יתקבל.

6.2. בכל מקרה, לא מתקיים התנאי שלפיו לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. ככל שיתקבל הערעור, ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (השבת הערובה שהופקדה על ידי החברה, ככל שתופקד ערובה, או ביטול ההחלטה הדוחה את הערעור, ככל שהערעור יידחה בשל אי הפקדת ערובה).

7.     לאור כל האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע החלטות הרשמת מיום 8.8.2013 ומיום 28.8.2013 נדחית.

8.     הואיל ולא נתבקשה תגובת המשיבות -  אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  ד' תשרי תשע"ד (08 ספטמבר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: